אמרתם חינה תימנית – אמרתם פרחים. נרות. סלסילות. מרבדים צבעוניים. תכשיטי ענק. קישוטים ועיטורי זהב. תכשיטים אדומים. פעמונים. תשבוק. זרעי חיטה וביצים מקושטות... כן, כל התרכובת העשירה והססגונית הנ"ל היא מה שמכילה למעשה את החינה התימנית – כולל החתן והכלה. אז איך זה הולך?

כשחינה התימנית נעשית באולם – הזוג יוצא לאולם עם התלבושת המסורתית (שהיא תלבושת מאוד צנועה: רק הראש כפות הידים והרגליים נראות דרכה) וזאת תלבושת עשירה בתכשיטים, פרחים וצבעוניות למכביר. את הזוג מלוות נשים הנושאות על ראשן מזאהר עם קערות קלועות עם נרות דולקים בתוכן ולעיטור יש פרחים צבעוניים, זרעי חיטה וביצים מקושטות. שרים לזוג בשירה תימנית בליווי תוף מרים ותוף מפח. את עיסת החינה שהחתן בחר את צבעה וקנה בעצמו – מורחים על כפות ידיהם בצורה עגולה. הורי הכלה מברכים את הזוג, לאחר מן – הורי החתן ומשפחותיהם מברכים אף הם את הזוג. הזוג לובש במהלך ערב החינה מספר תלבושות לפי המסורת התימנית: בהתחלה הם לובשים תשבוק (תלבושת גבוהה עטורת פרחים) ואז קרקוש (תלבושת נמוכה) ולקראת הסוף – בחיידני (תלבושת כפרית).

 

 

פעמונים = סמל לפריון.

צמח החינה = מסמל בתולין.

הסוכריות המפוזרות בחינה = סימן למתיקות וחיים טובים.

הנרות הדולקים בקערות הקלועות = סמל לאור בחיי הזוג.

הצבע האדום של התכשיטים = סמל לקרום הבתולין, ואף סמל כנגד עין הרע.

עיסת החינה שמורחים על הידיים = סמל לשפע, פריון בריאות וחיים ארוכים.

התכשיט הכבד שיש לכלה = מסמל מהפך בחייה וכניסה לחיים "כבדים" שיוכלו להפוך לטובים ויקרים.