בימים עברו היה נהוג לערוך את החינה המרוקאית יום לפני החתונה, בשל הסגולות והברכה הטמונים בדבר. החינה הייתה נעשית בסמוך לחזרה מן המקווה. אך כיום, המסורת מעט היטשטשה, וניתן למצוא כמה החוגגים חינה מספר ימים לפני החתונה. את טקס החינה נהוג לערוך כאשר החתן והכלה יושבים על כרכרה או אוהל חינה, ומסביבם שרים, רוקדים ומברכים החברים ובני המשפחה. בני המשפחה סוחבים מעל ראשיהם מגשים עמוסים בדברי מתיקה ואוכל העטופים בנייר צלופן צבעוני. האווירה בחינה המרוקאית מאוד שמחה,וקשה להתעלם מן הריחות והצבעים הססגוניים המעטרים את טקס החינה הזה. מלבד התלבושות המפוארות (כפתנים ו"קשווה אל כבירה" שהן שמלות מפוארות לבנות, וגלביות ותרבושים לבנים), גם אוהלי החינה מתאפיינים בפאר ובעושר של בדים צבעוני ומרשים, ובו פזורים צמחי רוטה ומרווה, עלי פליו ועלי מנטה המעניקים ריח ניחוח חזק ואותנטי במיוחד. התפאורה המנצחת כמובן היא של קנקני התה המפורסמים הנקראים "בראד".
באוהל החינה נערך טקס הענקת הזהב, בו האם נותנת לכלתה צמידי זהב, ואם הכלה מעניקה לחתן שלה תכשיטי זהב עם אפשרות לשעון יד מהודר. במהלך הטקס עצמו, וגם לאחר מכן, מתמלאים אפם של האורחים בניחוחות של המטבח המרוקאי, הכולל סרדינים ממולאים בכוסברה, עשבי תיבול והריסה. קוסקוס עשבים אף הוא מאכל המקובל בקרב העדה המרוקאית, ולו קוראים "סקסו לעשוב". כשמו כן הוא: קוסקוס המבושל עם עשבים כגון קורנית ומיורן.
טקס החינה עצמו כולל את מריחת עיסת החינה על כפות ידיהם של החתן והכלה, וגם של האורחות הקרואות כברכה לנישואין ופריון וכהזדהות לנישואיי הזוג.מריחת עיסת חינה נעשית בצורה עגולה כסמל לשפע (מטבע). עיסת החינה מותירה כתם חום צהבהב המוטבע על כף היד. כולם שרים, רוקדים ושמחים, ומברכים את החתן והכלה.
להזמנה, שאלות ופרטים נוספים - השאירו את הפרטים הבאים
