מלבד השמחה המאפיינת את החינה העירקית, לחינה הזאת מספר שמות הטמונים באותו לילה שלפני החתונה: אל חינה, חינה עירקית כמובן וליל הצבע האדום. הביטוי "ליל הצבע האדום" מגיע מן המשמעות של אבקת עיסת החינה האדומה המהולה במים, אותה מורחים על ידי החתן והכלה. עיסת החינה תותיר כתם שיישאר למספר ימים על ידיהם של הזוג והחוגגים. לפי המסורת, החינה העיראקית נחגגת בד"כ בבית אם הכלה, אך כיום המסורת מעט היטשטשה ואפשרי למצוא חינה עיראקית גם באולמות, גינות פרטיות וכיו"ב. מלבד זאת, המסורת כוללת מנהג נוסף, בו מוזמנות נשים יהודיות המתופפות על תופים שונים ומאלתרות שירים מקוריות על הזוג לפי נתוניהם ומידע מהאורחים. מי שמאלתרת באופן מוצלח יותר, מקבלת תשואות רבות יותר. קבוצת הנשים הללו (ארבע נשים) נקראת דיקאקאת.
מגשים גדולים המלאים בחינה, ממתקים, אוכל ואך נעליים וגרביים, נעשים ע"י נשים ממשפחת החתן. הממתק המסורתי המוביל שתופס את מקומו באוכל העיראקי נקרא חלקום. הדודות נוהגות להביא מתנות לזוג המתחתן, בעוד שאם החתן עונדת לכלה תכשיט זהב שקנתה בשבילה. מוטיב עיקרי נוסף אותו נמצא בחינה הנ"ל הוא נר גבוה במיוחד (לעתים גבוה ממטר) עשוי משעוות דבורים ודולק מעל מגש נחושת. באירוע מקיימים את טקס מריחת החינה, וממשיכים בברכות, ריקודים, אוכל ושירה.
להזמנה, שאלות ופרטים נוספים אודות השאירו את הפרטים הבאים
