כתבה על חינה פרסית
מה נרשום ומה נגיד? חינה פרסית דומה מאוד בעיקרה לחינה המרוקאית והתימנית, הן בטקס, הן בלבוש והן באווירה הכללית. בכל מקרה, שינויים המופיעים בחינה הפרסית הם המאכלים המסורתיים וסגנון המוסיקה הפרסי (עם אפשרות נחמדה להוספת שירי חינה במרוקאית). החינה נערכת יום או מספר ימים לפני החתונה, בד"כ בבית הכלה. הגברים לובשים תרבושים וגלביות, והבנות כפתנים מפוארים. האורחים אף הם מצטרפים לחגיגה, ועוזרים בהמולה הכללית באמצעות כפיים, שירה, נגינה וריקוד. החוגגים מניחים על ראשיהם סלסילות ממולאות ממתקים, ושרים לכבוד הזוג היושב על כסאות מוגבהים ומעוטרים בפרחים. במהלך הטקס האמהות והדודות מורחות על הנוכחים את עיסת החינה שהוכנה מבעוד ממועד, ומברכות את הרווקים מביניהם למציאת זיווג מוצלח ופוריות.
לאחר מן מגיע טקס משמח, טקס חלוקת מתנות: אם הכלה מעניקה לחתנה תכשיט (שעון בד"כ) או סלסילת מתנה עם מוצרים לשימוש, ואילו אם החתן מעניקה לכלתה מתנה (תכשיט או כל מתנה אחרת). המאכלים העיקריים שימלאו את ריחם ובטנם של האורחים הם קציצות בשר הנקראות גונדי, אורז פרסי צהוב עם פטרוזיליה ורשאד וכמובן מתוקים כגון עוגיות מצוות דבש או סוכר ועוד. לאחר טקס החינה המהיר כולם מברכים את הזוג, שרים איתם, רוקדים איתם ונהנים עד אור הבוקר.