אם נתייחס למסורת מימים עברו, אפשרי יהיה למצוא מספר שינויים במהלך החגיגה: בתחילה החתן היה מגיע לבית הכלה, שם נערכה החינה, בעזרת סוס מעוטר בפרחים. המשפחה הייתה מלווה אותו בנגינה כורדית חליל ותוף בשם "דונה זורנה". כאשר החתן הגיע לבית הכלה, האורחים משבחים את הזוג, כולם מחליפים ביניהם ברכות ואז מגיעים לטקס החינה, בו הגברים המבוגרים ובייחוד הנשים המבוגרות, שמים על אצבעות החתן והכלה חתיכות של רחת לוקום.

כמו כן הרווקים והרווקות מבין החוגגים אוכלים את המאכל כסמל למציאת בן/בת זוג. מלבד זאת, ידו הימנית של הבעל וידה השמאלית של האישה היו מכוסים בצמח חינה באמצעות מטפחת ירוקה, הואיל וירוק מסמל שפע, התחדשות. עיסת החינה נמרחת על הידיים. אז מגיעה חלוקת המתנות האומרת הרבה זהב וכסף, ומפה הדרך לריקודים, לאוכל ולהילולה מאוד קצרה. בימים אלה מקום עריכת הטקס אינו מוגדר, ישנם כאלו המעוניינים לחגוג בכל זאת באולם וישנם כאלו שלא זונחים את המסורת וחוגגים בבית הכלה או בבית פרטי מושכר. תלבושת הנשים הכורדית עשויה משלושה חלקים: שמלה תפורה מבד סאטן או משי הנקראת פיסטנה, ומעליה ווסט בשם "הלקה". עליונית הקורטק משמשת את החלק העליון, בעוד שהיא תפורה מפייטים, קטיפה או מכל סוג מיוחד של בד ססגוני. הגברים אף הם לובשים תלבושת מיוחדת, חולצה ומכנסיים חבים העונים לשם "שפיקסה" ו"שאלה", בעוד שכפייה מעטרת את ראשם. אחוז מסוים מן העדה מקיים את נוהג הישיבה באוהל חינה, שכן לחינה הכורדית ישנו אוהל המכיל ממיטב המתוקים וקערת חינה הכוללת חופן חיטה, 5 שיני שום, אבן כחולה למזל ופוריות וחלקום. מאכלים התופסים את מקומם בעדת כורדיסטן מרובים, וניתן למצוא לדוגמא מאכלים בשם ששתאיקת וקדה, מאכלים נפוצים בקרב העדה הכורדית.

חינה כורדית כמו בקרב שאר העדות מתאפיינת בשירים ריקודים והזמנת החברים הקרובים ובני המשפחה לחגוג את נישואיי החתן והכלה.
חינה כורדית היא חינה עם תלבושות בצבעים מגוונים ושמחה ללא גבולות, שולחנות מלאים במאכלי העדה העשירים והרבה מאוד מתנות לזוג המאושר.